נכתב על ידי יעל ניסים בתקופת השינוי התודעתי – מרץ 2020
זוהי תקופה מתאגרת עבור כולנו.
תקופה בה האתגרים הפיזיים מעבירים אותנו שיעורים אישים ונשמתיים עמוקים, אשר מחייבים את כולנו! לחשב מסלול מחדש, או לפחות לבחון כמה אנו על המסלול הנכון.
הפעם השיעור מגיע אלינו כקולקטיב. עד כה, השיעורים שלנו הועברו אלינו באופן אישי, משפחתי, או אפילו מדיני. היום, השיעור מועבר אל האנושות כולה. כולנו יחד קיבלנו עצירה מוחלטת של כל מה שהכרנו, למדנו, ועמלנו עליו. עצירה שמחייבת כל אחד ואחת מאיתנו לעצור כל ממונטום (תאוצה) שצברנו בכיוון מסוים, בין אם בכפיה, או ברצון.
וכעת, גם כיחיד וגם כחברה, עלינו להסתכל בעיניים ולשאול -"למה?". גם בהיבט האישי – "למה זה קורה לי", וגם בהיבט הקולקטיבי – "למה זה קורה לנו כחברה?".
כאשר נבין מדוע, נוכל באמת להתחיל לפעול לטובת הריפוי ויצירת המציאות החדשה, ונצא מזה עם הלמידה הנחוצה.
אז, איך נדע כמה רחוק בלימידה אנחנו? איך נדע איפה אנחנו בעמוקה של היציאה לעבר הבניה של עתיד חדש וטוב יותר? דבר שתהליכים כאלו בדרך כלל מביאים איתם.
איך נדע שבאמת ירדנו לעומק הבנת ה-"למה?"
אנו כבני אדם, בתודעה אנושית, לפעמים אוהבים לעשות את הדברים קצת יותר מורכבים. אנו צריכים תהליכים שונים כדי להגיע לעומק העניין, ולא להישאר בחלק הרדוד שלנו הבעיה.
אנו כבר מבינות שהפעם לא נוכל לשים על זה פלסטר ולהמשיך הלאה. הפעם אנחנו חייבות להתמודד עם העניין עד סופו, כדי לצאת מחוזקות בשיעורים שעוד יגיעו אלינו בהמשך הדרך.
את השלבים של התפתחות התקופה בהיבט הנפשי והרגשי, עד הגעה שלנו לבדיקת האמת העמוקה, ניתן להמשיל למודל חמשת שלבי האבל של קובלר – רוס.
אך עוברים השלבים השונים בהקשר של המצב והעוררות הרוחניות שלנו:
1. שלב ההכחשה: כאן אין עוד מודעות למה שקורה ולגודל העניין. ניסיון בכל הכוח לשמור על הקיים. להמשיך את ה"שיגרה" כאילו כלום לא קורה. במקרה של הנגיף, זהו השלב שבוא הנגיף מתפשט בין עוד ועוד אנשים.
משפטים כמו: "לי זה לא יקרה", "כל הדבר הזה שטויות", "זו כולה שפעת" (לא אומרת אם נכון או לא נכון). אלו משפטים שמזינים את שלב ההכחשה.
2. שלב הכעס: כאן יכול לצאת העניין לכמה וכמה כיוונים. כעס כלפי המדינה שעושה יותר מידי, מטילה יותר מידי איסורים. או להפך, שלא עושה מספיק. שלא שומרת על האזרחים. כעס כלפי הסביבה שלא מתחשבת וגורמת להדבקה. או להפך, שיותר מידי נכנסת ללחץ ומכניסה את כולם ללחץ.
הכעס כאן יכול להיות כלפי האלוקים\ייקום ש"הביא" את זה על עלינו. על כדור הארץ, שפוגע בנו. וגם על עצמנו, שלא עשינו מספיק כדי למנוע את זה.
ובעיקר תחושה של חוסר הוגנות כלפי ומה שנעשה לי.
3. שלב המיקוח: כאן אנו מבינות כבר לאיפה אנו הולכות. שהמצב הולך להמשיך ו"להתדרדר", ולמעשה אנו שנייה מעצירה מוחלטת של התאוצה שלנו בכיוון אליו הלכנו. כאן אנו רק מבקשות עוד קצת זמן, עוד כמה רגעים לסיים לסדר, "לסגור כמה פינות". להמשיך בשגרה המוכרת לעוד קצת, ממש עוד קצת…. בשלב הזה אנו בעיקר מנסות להימנע מלהיכנס לשלב הרביעי.
4. שלב הדיכאון: משול במקרה שלנו לכניסה אל החושך. זהו השלב ממנו חששנו כל כך! זהו השלב שבשבילו עברנו את שלושת השלבים הקודמים. זהו השלב שבגללו סירבנו לקבל את המצב. זה המקום בו כביכול אין אור בכלל. שלב חשוך. הוא המקום שבו אנו פשוט לא רוצות לגעת. במקום שבו החושך נמצא, נמצאים כל השדים והמחסומים שלנו. כל הקשיים שאתם לא התמודדנו. הקשיים שמנעו מאיתנו להתעמת עם השדים שלנו. הם אותם הקשיים שגרמו לנו לשקוע יותר ויותר לתוך העשייה.
עכשיו הגיע זמנם, צריך לפתוח את תיבת הפנדורה הזו. או יותר נכון, היא פשוט נפתחת לנגד עיננו, בין אם אנו רוצות, ובין אם לא.
כאן האמת יוצאת אל האור. האמת האישית שלנו כלפי עצמנו. העשייה שלנו, וגם האמת שלנו כלפי הסביבה הכוללת. האמת לגבי המדינה שלנו, העולם שלנו, כדור הארץ.
לא סתם אומרים שאדם נמדד ברגעי משבר. כאן התיבה נפתחת וכל השדים יוצאים לבלות. מחשבות דיכאוניות, מחשבות חרדתיות, אגואיסטיות, קורבנות, עצלנות, אלימות, ביריונות, כפייתיות.. שלנו ושל הסביבה. כאן אנו כבר לא שומרות לעצמנו, אך גם הסביבה הופכת לכנה וישרה, ואף בוטה יותר. האמת יוצאת אל האור.
זהו השלב שמציף לנו את התיקון שלנו כיחידים וכחברה.
אני מתעכבת עוד מעט על השלב הזה, כי זהו שלב שבו הרבה מאיתנו סוחבים ביום יום. אצל שליש מהאוכלוסיה הוא מתפרץ במהלך חייו (דיכאון\חרדה) והרבה פעמים מודחק חזרה, על יד שימוש בתרופות וכדורים. כל זה קורה אפילו בלי צורך של מצבים המהווים קטליזטורים כמו אלו של התקופה הזו. מה שמשקף לנו את הקושי האנושי הבסיסי שלנו להתעמת עם המקום של הדיכאון והחרדה.
מה עלינו לעשות כדי לשפר את המצב? השאלה שעלינו לשאול את עצמנו היא-
מה אני עושה כדי לתרום למצב?
זהו השלב בו אנו מבינות שיש לנו אחריות על המעשים שלנו. יש לנו אחריות על הקורה סביבנו. קצת כמו יום כיפור, אנו מתחילות לעשות חשבון נפש, אבל הפעם בכפייה. אנו מוצאות את עצמנו בבית עם המשפחה (אם יש),
שלב בו אנו מאפשרות לעצמו לחוות את הכאב והאבל שהגיע עם ההבנה שהישן צריך למות, שכן זהו שלב החושך.
5. שלב הקבלה. שלב זה הוא שלב האור וקבלתו. זהו השלב בו אנו יכולים לעשות את השינוי התודעתי. עכשיו אפשר לעשות את העבודה האמתית. בשלב הקבלה אנו עושות עבודת ניקיון. וכאן בדיוק, יורד אור גדול שמנקה את כל מה שקורה.
בשלב הזה, התודעה מתחילה להתנקות. יש לה את כל הזמן הפנוי להתעסק רק בעצמה, לקבל את האורות שיורדים, ופשוט להיות בהקשבה\קבלה. זהו גם השלב שבו הדברים מתחילים להתנקות כאן. עם השינוי התודעתי, ככל שיותר ויותר מאיתנו נהיה בו, גם המחלה (הקורונה) תתחיל להתפוגג, והשינוי יכול להיווצר גם בשטח.
אנו יכולות להתבונן על חמשת השלבים ולהבין איפה אנחנו נמצאות בתוך התהליך ההחלמה שלנו. ככל שנבין כמה אנחנו קרובות לשלב האחרון, נבין כמה קרובות אנחנו מלצאת מהתקופה והמצב בו אנו נמצאות. ככל שכולנו נרבה להיות בשלבים האחרונים, והתודעה שלנו תהיה שם, כך נוכל לראות מהר יותר את המצב משפתר גם במישור הפיזי.
עם כל זה, בואו לא נשכח את השיעור שהקורונה מביאה לנו ולאנשות כולה, כי זה מה שיאפשר לנו לא חזור למצב הזה שוב. אם את רוצה לקרוא את השיעור שהקורנה מביאה לחיינו, ומה הוא השינוי התודעתי שהיא מייצרת. וגם איך כל זה קשור לביאת המשיח ולגאולה, את יכולה להיכנס לכאן, למאמר שכתבתי בנושא תודעת המשיח כנסי כאן
נכתב על ידי יעל ניסים – מנהלת המכון ללימודי רוחנית מורה ללימודי תקשור עם מלאכים סדנא בת 2 מפגשים.
